<h1>רבינו ירוחם נ"ח ח"ג</h1>
<h2>דף פט.</h2>
לולב של ע"ז כגון של אשרה לא יטול ואם נטל כשר כך פשוט בסוכה [ל"א ע"ב] פי' ומיירי בע"ז של גוי ונטלו על דעת שלא לזכות בו ודוקא בשאר ימים חוץ מיום ראשון אבל אם נטלו כדי לזכות בו ה"ל עבודה זרה של ישראל שאין לה ביטול וכתותי מכתת שיעוריה כגון אשרה דמימי משה וכל זה מיירי בעבודה זרה האסורה להדיוט דמצות לאו ליהנות נתנו ולפי' יצא בדיעבד. ובע"ז [מ"ז ע"א] פשוט שהמשתחוה לדקל ונטעו מתחלה לכך לולבו ודאי אסור למצוה פירש לכתחלה אבל אם לא נטעו מתחלה לכך ולבסוף עבדו והוא בענין שהלולב מותר להדיוט כמו שכתבתי בענין עבודה זרה [ני"ז] בח"ד היא בעיא בגמרא אם מותר לכתחלה ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא הילכך המשתחו' לדקל אפילו לא נטעו מתחלה לכך לא יטול לכתחלה ונראה לי לפי זה דבזמן הזה שאין משתחוים לאשרה אלא נוטעים אילן לפני ע"ז או בגן עבודה זרה, שהדקל הנטוע שם לולבו מותר למצוה דאין זו אשרה דאין משתחוים לה ואפילו הניח תחתיה עבודה זרה דרך מקרה ונטלה אמרינן דאין זו אשרה אסורה. וכל שכן אם חתכו הגוי ונתנו לו לישראל דאין לך בטול גדול מזה כדאמרי' [תוס' ע"ז נ' ע"א ד"ה בעינן] גבי נרות של עבודה זרה שכבם הגלח ונתנם לישראל. ואם יש לאסרם קצת משום דמאיסי כדאמרינן בעבודה זרה [שם] המשתחו' לבהמה צמרה מהו לתכלת וכו' ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא משום דמאיסי הכא נמי מאיסי, ונראה לי דלא דמי דהכא אינו עבודה זרה ולא תקרובת עבודה זרה.
